פסק-דין בתיק ע"ע 610-09

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר פואד סבאג ומר דן דודיוק; עב 1294/06), בו נדחתה תביעת המערער לתשלומים שונים בגין תקופת הקשר בינו ובין המשיב מהטעם של היעדר יחסי עובד ומעביד ביניהם.

2.         בית הדין קמא העדיף את גרסת המשיב על פני גרסת המערער וקבע כי מכלול הסממנים מצביע על כך כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים אלא יחסי שותפות.

3.         לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.  לאור האמור, דין הערעור להידחות.

4.         חרף האמור, לא נצא ידי חובת הנמקת הדין מבלי לעמוד על הנקודות הבאות:

א)         בנסיבות המקרה לא היה מקום לחריגה מהכלל, לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים, בין השאר, על מהימנות העדים.

ב)         במקרה שלפנינו היו נסיבות למכביר שהצביעו על כך כי בין הצדדים התקיימו יחסי שותפות, להבדיל מיחסי עובד ומעביד. ראשית לכל, הסכם השותפות. שנית, ערבות המערער לחובות העסק. שלישית, מתן כרטיס אשראי של העסק למערער, שעשה בו גם שימוש להוצאותיו האישיות. רביעית, חשבון הבנק המשותף של הצדדים. חמישית, מגורי המערער ביחידת הדיור בבית המלון כאשר ההוצאות משולמות על-ידי העסק. שישית, הסתירה בגרסאות המערער באשר לגובה שכרו ומשך תקופת עבודתו והיחס בין ההוצאות הנלוות שהוא הוציא לבין שיעור שכרו.

ג)          מעבר לזאת נוסיף כי הרושם שהתקבל אצל בית דין קמא, היה שלמעשה עסק הספא בבית המלון, נוהל על ידי המערער והגב' לריסה ובהיעדר פיקוח של המשיב על ניהולו.

ד)         בנסיבות קשר שכזה בין הצדדים, עצם העובדה שהוצאו תלושי שכר למערער והמשיב כתב לו מכתב פיטורים, אין בהם כדי להכריע את הכף בדבר קיום יחסי עובד ומעביד כאשר במכלול הנסיבות של טיב הקשר האמיתי בין הצדדים, עולה כי מדובר היה בחוזה שותפות.

5.         סוף דבר - הערעור נדחה בזאת. תוך 30 יום מהיום ישלם המערער למשיב שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.

ניתן היום,  ט"ו  אדר ב תשע"א (21 מרץ 2011), בנוכחות הצדדים.